יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

פויקה


איזה כיף זה יומולדת! מסיבה וחגיגה וסעודה. השנה בחרנו להינות מאופנת השוברים, שאיתנו כבר כמה שנים וביום שלישי כשנינו היינו בחופש החלטנו שזו הזדמנות מצוינת לנצל את השובר שלנו לפויקה ,שהיה מתנת יומולדת לרום . אחרי יום רגוע יחסית  במרכז התארגנו ונסענו בסביבות השעה 7 בערב. כמובן שיציאה כזו היא הזדמנות לחנוך פריטי לבוש חדשים אז נעלתי את הרכש האחרון שלי מטופ שופ, מגפונים חומים עם ניטים, שהם מבחינתי פריט הכרחי לחורף הנוכחי. קניתי אותם בשבוע שעבר ועשיתי מאמצים רבים להשיג אותם גם בשחור, ללא הצלחה בינתיים. אולי עדיף ככה, כי נראה לי שהטרנד הזה לא הולך להחזיק הרבה זמן, בייחוד שבכל הרשתות יש מגפונים על ניטים בפרשנויות שונות. לבשתי חולצה מנומרת מזארה וג'ינס ומעיל מקסטרו. עם פריט מנומר מבחינתי אפשר לשלב רק פריטים רגועים בחום ושחור מבלי להעמיס על ההופעה הכללית. לאחרונה אני ממש אוהבת מנומר ויוצא לי לשלב אותו בהרבה אאוטפיטים, זה מרגיש אידאלי למזג אוויר קריר.
 השובר כלל 7 מנות ראשונות, שתי עיקריות לבחירה, שתי כוסות יין וקינוח זוגי וכל זאת רק ב 250 ש"ח. למי שלא מכיר, מסעדת פוייקה נושאת על דגלה את סיר הפוייקה הדרום אפריקאי, סיר ברזל יצוק כבד ועגול עם רגליים שנועדו להחזיקו מעל המדורה, וכן תבשילים ומנות דרום אפריקאיות נפוצות. המסעדה ממוקמת באיזור תיאטרון גשר מול יפו ומברכת לקוחות עם אווירה בייתית בחלל קטן יחסית.
התיישבנו, הצגנו את השובר בגאווה וקיבלנו הסברים על שיטת העבודה ומקומות הבחירה שלנו בתפריט. קיבלנו כיכר לחם חמה עם ממרח חצילים מעושנים חמצמץ ומצויין ושמן זית עם חומץ בלסמי יחד עם מרקים אישיים בכוס אשר היו נקודת פתיחה נהדרת. מרק בטטה מעושנת או אפונה, מכיוון ואנו שניים בחרנו בשניהם. מרק האפונה היה סמיך ועשיר אבל לא משהו מיוחד-מרק אפונה. מרק הבטטה לעומת זאת היה סיפור אחר, הריח הסגיר את שאריות האש והטעם תמך, הבטטות האלו נשרפו לפני שהוכנסו למים ומרגישים את זה. המרק היה מצויין לא מתוק מידי ולא כבד מידי, והטעם המעושן והמדורתי אולי לא מתאים לכולם אבל לדעתי ייצג נכונה את אופי המטבח. מפה ועד העיקריות הכל נבחר עבורנו, קיבלנו מקלות אספרגוס ברוטב לימוני עם איולי חרדל צלחת פשוטה מאד וטעימה מאד, בסה"כ 5 מקלות אספרגוס מונחים בצלחת עם כף איולי לידם, האיולי היה פשוט מאד וטעים מאד ללא טעם דומיננטי מידי של חרדל. לאחר שכילינו את האספרגוס והמרקים (יחד עם רוב כיכר הלחם), הגיע המלצר עם שלוש מחבתות לוהטות. עבורי זה עניין כשלעצמו, עוד לפני שבכלל ראינו את האוכל לשמוע את ה"תססססס" של מחבת רותח יחד עם האדים והריח המשתחרר מן האוכל העלה חיוך גדול על פנינו וזה תמיד טוב לקבל מנות עם חיוך מפה לאוזן. אז במחבת הראשונה הייתה נקניקיית בורוורס, נקניקיית ציידים מסורתית מבשר בקר וכבש, שהגיעה על כרוב אדום מתקתק. במחבת השניה חיכו לנו בטטה, פטריה ופלפל צלויים על מצע עדשים שחורות. ובמחבת השלישית והאחרונה חצי חציל מעושן עם שום קונפי סלט עגבניות ובצל עם רוטב מנטה. היה מאד קשה לחכות שהמחבתות יתקררו עד שמתחילים לאכול כי הכל נראה כל כך טוב! בחרנו בנקניקיה כמנה המנצחת מבין המנות הראשונות, אך כולן היו טובות מאד וייתכן וביום אחר היינו בוחרים מנה אחרת כמנצחת.
למנה עיקרית בחרנו, מבין מספר מנות "דגל" שהוצעו לנו בשובר, בסטייק אנטריקוט עם ממרח מנטה עם תפוחי אדמה מדורה ובקדרת ציידים בפוייקה עם בשר בקר וירקות שורש עם פטריות. הסטייק שהגיע במשקל של 250 גרם היה יחסית רחב ובחיתוך דק מידי. הונח על תפוחי האדמה וממרח המנטה בצד. סימני הצליה ושאריות החמאה לא הותירו ספק שזהו לא סטייק שהונח על הגריל, אלא נצלה במחבת כבדה. וזה היה סטייק טוב, לא מצויין, ובמסעדה שמגדירה עצמה כמסעדת בשרים זה לא מספיק טוב. תפוחי האדמה היו קטנים נשארו עם קליפתם המעט שרופה והיו מצויינים, ביקשנו את איולי החרדל ממנת האספרגוס וזה היה רעיון מצויין שכן האיול מאד החמיא לתפודים. קדרת הציידים שהגיע בסיר פוייקה הייתה גדולה ועשירה בתוכן. המון בשר שלצערנו היה מעט סיבי ולא רך ועסיסי כציפיותינו מבישול ארוך בסיר כבד ומלא בנוזל. תפוחי האדמה כמו ירקות השורש הצילו קצת את המנה. ואם התוספות לבשר הן אלו שמצילות את המנה אז המצב לא ממש טוב.
גם קינוח היינו צריכים לבחור, אבל כשמדובר במסעדה עם קינוח פונדנט שוקולד מפורסם, "שוקונגו" שמו, לא ממש פצחנו בדיון. ושוב בדומה למצב עם הראשונות והקדרה, מקבלים לשולחן סיר פוייקה קטן ומהביל שהמשיך להתבשל במשך כמה דקות ארוכות גם בשולחן. יחד עם הקינוח ביקשנו אספרסו ארוך ומקיאטו שהגיעו בספים קטנים ורחבים והקפה עצמו היה מצויין. לאחר המתנה שהרגישה כמו נצח, העזנו לנסות לתקוף את סיר השוקולד הרותח. אחרי כמה כוויות בחלל הפה ולאחר שחוש הטעם חזר אלינו הצלחנו להבין שהרבה מילים לא יעשו לקינוח הזה חסד. זה כנראה הקינוח הכי כייפי וחורפי שאפשר לקבל. חם עשיר שוקולדי ומושלם! אחלה דרך לסיים ארוחה שהתחילה מצויין המשיכה טוב וסיימה בבום שוקולדי אדיר ששווה רק בשבילו להדרים עד יפו...











אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה